איך להתמודד עם כאב?

כולנו חווים כאב במהלך חיינו. כאב פיזי בעקבות פציעה, אימון גופני מאומץ או חלילה תאונה. כאב נפשי בעקבות אכזבה, ביקורת עצמית נוקבת או אובדן של אדם אהוב. כאב יכול להיות מורגש לעיתים רחוקות או לעיתים קרובות, לפעמים על בסיס יומיומי.

לעיתים הכאב נסבל ואפשר לחיות איתו מבלי לפגוע בשגרה, אך ישנם מצבים בהם הכאב הוא אקוטי וביכולתו לשתק אותנו ולפגוע באורח החיים התקין שלנו. כשזה קורה, אנחנו נזקקים למשככי כאבים, נעדרים ממקום העבודה, התנועה שלנו הופכת להיות מוגבלת, אנחנו מפסיקים לעשות פעילות גופנית, מצב הרוח שלנו ירוד, אנחנו חשים חולשה וחוסר אנרגיה וגם הקשרים החברתיים והמשפחתיים שלנו עלולים להתרופף.

ההיכרות עם פלדנקרייז מאפשרת להתייחס לכאב בדרך אחרת ולראות אותו כזמני ולא כברירת מחדל. אנחנו בפירוש לא צריכים לחיות עם כאב ועם התחושות המורכבות הנלוות אליו. אם אנחנו חשים כאב, זה מפני שהגוף שלנו מנסה לומר לנו משהו.

התעלמות ממסרי הגוף היא ניהול אורח חיים הישרדותי, ובאנו לעולם כדי לשגשג ולא כדי לשרוד. במקום לשקוע בצל ההכחשה, במקום להתעלם ולהפוך מותשים וחסרי סבלנות, חשוב להקשיב לגוף ולהבין את אותותיו החשובים.

ריפוי הוא תהליך. הוא דרך שעלינו לעבור כדי להרגיש טוב יותר. כשם שלוקח זמן לחלץ אדם ששקע בבוץ עד ראשו, וחשוב לעשות זאת בעדינות ובחכמה (אחרת ישנה סכנה לפגיעה באיברי גופו), כך גם הסרת הכאב מעלינו דורשת זמן, הקשבה, תנועה מחושבת ותשומת לב. זה בהחלט לא קל, אך קשה יותר להישאר תקועים בתוך הבוץ, מנוטרלים מהיכולת לנוע.

כדי להקל על הכאב הכרוני וכדי לנהל חיים חיוניים ובריאים יותר, אני ממליצה להקפיד על כמה עקרונות בסיסים:

הקשיבו לגוף שלכם.

לכולנו יש נטייה להתעלם באופן גורף מכאבים, מתוך מחשבה שגויה שיום אחד הם ייעלמו מעצמם. אך לא כך הדבר, כאב שאינו מטופל מחמיר והופך לכאב כרוני. חשוב שתשאלו את עצמכם שאלות ותשיבו עליהן בכנות: איך מרגיש הכאב? האם אני עושה משהו מסוים שגורם לי להרגיש כך? האם אני קם בבוקר עם כאב? האם יש דברים שמקלים עליי? האם אני משתמש במשככי כאבים ובאיזו תדירות? האם אני עובד קשה מדי? האם אני ישן מעט מדי? האם אני שמח רוב הזמן או מתוח ועצבני? האם אני אוכל בריא? האם סביבת העבודה שלי נוחה ונעימה? האם אני חש בכאב לאחר ישיבה ממושכת במשרד? ומה אני יכול לעשות למען עצמי כדי להרגיש טוב יותר?

שכבו על הרצפה כמה דקות במהלך היום.

פשוט כך, שכבו. מבלי לנוע, מבלי להתמתח ומבלי לעשות תנועות קיצוניות שמאתגרות את הגוף שלכם. ד"ר משה פלדנקרייז אמר שאם רק היינו יודעים כיצד לשכב על הרצפה כראוי, לא היינו זקוקים לשיטה שלו. אם שכיבה ישירה על הרצפה לא מטיבה עם הגוף שלכם ואתם חשים אי נוחות, הניחו מגבת או שמיכה מקופלת מתחת לברכיים. בזמן השכיבה השתדלו לעצום עיניים ולסלק מהראש מחשבות טורדניות.

כשתקומו כעבור כמה דקות, קחו נשימה עמוקה והרגישו איך האנרגיה שבה אליכם ואיך הגוף שלכם מזדקף. זה כמו ללחוץ על כפתור האיפוס של הגוף ומומלץ לעשות את זה מדי יום, בשעה שמתאימה לכם.

המתחו בעדינות ובתשומת לב.

הרבה אנשים מאוד אוהבים להימתח. זה גורם להם להרגיש טוב כשהם מכופפים את הראש הצידה או מסובבים את הצוואר בחוזקה. התנועות הללו עשויות להביא להקלה מיידית אך מדובר בהקלה זמנית. אם אנחנו מגזימים, תנועות האגרסיביות יכולות לגרום לקרעים סביב סיבי השריר. אז בפעם הבאה שיש לכם תשוקה עזה להימתח, תחשבו על השרירים שלכם, על העצמות ועל המכלול שמבקש איזון, הרמוניה ותנועה רכה.

תנשמו.

כאב גורם לנו להתכווץ ולהחסיר פעימה וביכולתו להכניס אותנו למצבי סטרס ומתח. לכן, חשוב מאוד לנשום, במיוחד בזמן כאב. נסו לנשום עמוק בדיוק לאזור הכאב. דמיינו את האוויר נכנס פנימה דרך הנחיריים, ממלא את הריאות ומגיע הישר לנקודת הכאב. דמיינו כי צבעו של האוויר ששאפתם לבן בוהק וביכולתו להקל עליכם ולרפא אתכם. נשמו פנימה ונשפו החוצה באיטיות ובקצב שמתאים לכם. חזרו על הפעולה מספר פעמים ביום.

האטו את הקצב.

זה לא אומר להפסיק להיות פעילים, זה אומר לעשות דברים לאט יותר, בתשומת לב ובגבול המסוגלות שלכם. זה אומר להיות נוכחים במרחב שנוח לכם, לנשום לרווחה ולהקשיב לעצמכם. זה אומר להקל על הגוף ולא להאיץ בו.

זכרו כי תנועה מתוך מודעות מובילה לקשב לגוף במהלך פעילותנו ביומיום. כך, נוכל למנוע תנועות מזיקות החוזרות על עצמן מתוך הרגל ומובילות לכאב.